לפני כמאה שנה עזרא כהן ואשתו לבנה היו חולבים את הפרה היחידה שלהם בחצר ביתם, בעיירה קטנה במזרח טורקיה, ומחממים את החלב על פתילייה. אחרי שהחלב הצטנן הוסיפו לו יוגורט והחלו בתהליך הגיבון. את כיכר הגבן עטפו ביריעות בד דקיקות ותלו בחצר. משם הועבר הגבן יחד עם כמות נכבדה של מלח לחביות עץ, ובתוכן הגבינה הייתה מגבשת את קשת הטעמים הייחודית שלה — ממש כמו יין. לשאלה מתי הגבינה מוכנה לצאת לעולם הייתה תמיד אותה תשובה: כשעזרא מחליט.